אנשים עולים ויורדים
מאותן מכוניות אותן
מכנים חיים

מציצים, מעיפים עוד מבט
אולי זרם הנחל יהיה חזק יותר
אולי מישהו לא יסחף עם הזרם

אך המראה ברור-
בוץ מלוכלך
אבל הם לא מגדירים זאת כך
זהו עוד שלב , עוד קפיצה
מחר אולי הנחל לא יזרום
מחר אולי הסחף יגדל
אבל הם חיים בשלהם-
איש איש במכוניתו

מישהו אומר לכולנו
לזרום
וכולנו זורמים
יחד עם הבוץ, הגשמים
מנסים לקחת עוד רגע איתנו
רגע שאולי ישכח או שינצר
בעודנו צופים בחיינו
זורמים אל הלא נודע
הנודע שלא חסר.