אלוהים, איפה אתה?
כאן אני, קוראת, נחנקת במילים של עצמי מתוך תיעוב כלפי כל
העולם, כל האנשים שאותם אני אוהבת, כלפי עצמי. איפה אתה?

מחפשת עוד דרך להמחיש את השתיקה, להמחיז, לכפות עליה לגלות את
עצמה, כדי שלפחות אוכל לדעת עם מה להתמודד - כלום. רע, לבד,
ריק, סגור. אין דבר העומד בפני השתיקה.
כך שעות, מסתובבת בחדר, בדירה, כמו אריה בכלוב, בעצבים בלתי
ניתנים לפירוק. האנשים לא בסביבה. הם היו באים, אם רק הייתי
מבקשת. אבל אני לא רוצה לבקש. רוצה להיות לבד, רוצה להיות
ביחד, רוצה לביות בבית, רוצה להיות בכל מקום אחר, לא רוצה
להיות בכלל.
רוצה להעלם.
רוצה להיות במרכז העניינים.
לא רוצה.

מרגישה כאילו משהו דוקר אותי מבפנים, אומר לי לזוז, להתחיל
להניע את החיים שלי לכיוונים הנכונים. אותם חיים שרק אתמול
באמת היו בכיוונים הנכונים. הכיוונים של היום הם כמו
הכיוונים של אתמול ושלשום, אבל משהו בי משתנה. משהו בי דוחק
להמשיך, לדלג הלאה, לוותר ולעזוב ולהתחיל מחדש במקום אחר, איפה
שאף אחד לא מכיר אותי, איפה שאני יכולה להיות עצמי כמו שאני
עצמי עם... עם אף אחד, למען האמת.
ואולי אני תמיד עצמי ורק עם עצמי אני מזייפת? הרי אני לא יכולה
להיות בן אדם כל-כך רע כמו שאני מדמיינת את עצמי, אם כל השאר
חושבים אחרת, נכון?
ובכל זאת.

רוצה לצייר. להעלות את חיי על הנייר. אבל הציור הינו כישרון
בו, לצערי, לא התברכתי במיוחד. כל ידיעותיי מסתכמות בשיפוץ
פנים של אנשים אחרים בפוטושופ, ולפעמים בשרבוט עפרון מזדמן בעת
שיעור או שעמום. ואני מתה לצייר, להוציא את כל הרגשות שלי על
הנייר בצבעים זועמים של אדום וכתום, להעלות עשן שחור באמצעות
מכחול זהוב. לצייר את המים שנשפכים כעזרה, על כל גווני הכחול
שלהם שמתהווים על הנייר המדומה שלי. לדמיין את הירוק שאופף את
הסביבה הנשרפת מזעם, ירוק ובוהק כאילו כלום - כמו העולם לנוכח
צרותיי הפעוטות.

רוצה לברוח. לטוס לאן שהשמש לעולם לא שוקעת, לפינלנד בקיץ.
שמש. כל היום רק שמש, ומי שאמר שזה רע, שינסה להתמודד איתי
בחושך ובקור של החורף. אז מה אם בפינלנד קר גם בקיץ? לפחות הכל
מואר שם.
רוצה לטוס לאוסטרליה, איפה שהקנגורואים מקפצים, הקואלות
מכרסמות לאיטן עלי אקליפטוס מזדמנים וכולם מדברים במבטא הכי
מדהים בעולם.
רוצה לראות את דרום אמריקה, אבל בלי לקחת כדורים נגד מלריה,
בלי להישדד, להאנס, למות, להרוג או להיות קורבן לאיזו קללת
וודו עתיקת יומין וחסרת משמעות (או שמא?).

רוצה לראות את אלוהים. לא למות, רק לראות אותו. רוצה לדעת במה
אני לא מאמינה, ולהמשיך שלא להאמין בו אחר-כך, כי זהו הרצון
החופשי שלי. רק לראות את אלוהים, אולי קצת לגעת בו. אבל זה לא
חובה.
רוצה לחלום חלומות אמיתיים, לחיות חיים חלומיים, לגרום לאנשים
להיות שמחים ולשמוח כי עשיתי את זה בעצמי. אני לא יכולה להיות
שמחה באמת כשהאנשים הקרובים אליי עצובים, כך שבשביל להיות
שמחה, הם יצטרכו לשאת בעול הכבד של להיות שמחים בעצמם.

רוצה לזיין. את כל העולם להקפיץ, לאחל לכולם ש "על הזין שלי"
ולדחוק אותם הצידה, בידיעה שאני לא אעשה את זה גם אם אוכל.
רוצה שיהיה לי בחור שלא ירצה אותי בשביל הסקס, אלא שיגיד לי
כמה שאני יפה וכמה שהוא אוהב אותי, ושלא רק יגיד, אלא גם ירגיש
את זה. רוצה את הבחור שיגרום לי להרגיש את אותו הדבר. רוצה את
הנשיקה הכי מושלמת של חיי, אבל בלי לשון. את הנשיקה על השפתיים
שתצליח לגבור על האמא-של-הנשיקות-מהסרטים. שתגרום לברקים לסעור
מסביבי, לא לזיקוקים שכולם רוצים. רוצה את החיבוק המדהים ביותר
בעולם, מתחת לפוך ביום סגריר. רוצה להיות עם הבחור המושלם שלי
מתחת לשמיכה, לקחת יום חופש מהעבודה, מהאוניברסיטה, מהחיים,
ופשוט להתכרבל ככה בחיבוק כל היום, בלי לזוז, בלי תשוקה. רק
החיבוק, מדי פעם נשיקה קטנה על הלחי, על הצוואר, על האף, על
השפתיים. כל היום. להתכרבל ולדבר. מהבוקר עד אמצע הלילה.

רוצה להירגע. לצאת לחופשה של שבוע בלי שידעו לאן נעלמתי, למרות
שאחרי יום וחצי אני אתחיל להתחרפן כי לא באמת יהיה לי מה
לעשות. רוצה לטייל, לראות, לעבוד את האדמה כמו מישהי משועממת
שאין לה משהו יותר טוב לעשות. רוצה לזרוע ולחרוש, להשקות
ולהשגיח על הצמחים הקטנים שלי, על הילדים שלי שגדלים תחת ברזי
ההשקיה. רוצה לקצור ברינה, רוצה לזרוע בשמחה, רוצה לאהוב את
האדמה ואת העולם כמו שמעולם לא אהבו אותי. אני לא גדלה תחת אף
ברז השקיה. אולי תחת ברז המזומנים של ההורים שלי, שהייתי מתה
לסגור אם הייתי יכולה להסתדר בלעדיו בעולם היקר הזה.

רוצה לעשות משהו עם המוזיקה שלי. רוצה לנגן, לשיר, להלחין,
להקליט, לפרסם, להופיע. לא חשוב למכור. רק את השאר אני רוצה.
שמישהו אחר יטפל בכסף.
רוצה חשבון בנק עם קצת יותר כסף ממה שאני צריכה בשביל לא לדאוג
למצבי הכלכלי, כדי לעבוד במה שאני רוצה, לתרום למי שאני רוצה,
לארגן את הטיול שאני רוצה, לבשל ולהשתמש בחומרים הכי טובים, כי
האוכל שלי עדיין יותר טוב מזה של רוב המסעדות.

רוצה להפסיק להתגעגע לדברים שלא שם באמת. לבחורים שמעולם לא
פגשתי, לחברות שמעולם לא היו לי, למצבים של true love שאני
מאמינה בהם, למרבה הצער, אבל משתדלת שלא לצפות להם יותר מדי.
רוצה למצוא את הבחור המושלם מהשמיכה של קודם, רוצה להתחתן,
להביא שלושה ילדים, לגור בבית קטן עם חצר גדולה ובריכה,
שניים-שלושה חתולים, עצי פרי, הערוגות שלי שגידלתי באהבה
וקצרתי ברינה, באחת הארצות בהן השמש לא שוקעת.

רוצה לחיות, כי באמת כבר הגיע הזמן.

21.01.06