|
עצובה אספה את הבד
בין אצבעותיה הקטנות
ליטפה פצעו
תועה בין רגשות.
מבעד לדמעה שחנקתי
נשקף בין ריסי פרפר
נחת על כתפה
ועף.
פנתה הילדה-
בחיוך נרעד שמטה קרעיה
דלקה אחריו
מפוייסת. |
|
|
אביה האיום בא
אביה האיום
הולך...
לך תסביר את זה
לזה שמאשר את
הסלוגנים!!!
יגאל עמיר, שובר
מיתוסים, מתחיל
מריבות, ומזהה
מכרים! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.