אתמול חלמתי חלום יוצא דופן. ארוך ומפותל, ועם פאנץ'-ליין
בסוף. ז"א, הרבה פעמים החלומות שלי ארוכים, וגם מוזרים קצת.
אבל בלי פאנץ'. החברים שלי אומרים לי לעבוד על זה.

בכל מקרה, לאמא שלי יש דודה זקנה - זה באמת, לא בחלום - ככה,
מגרדת את התשעים ושתיים מלמטה. זמן פציעות, כמו שאומרים. היא
כבר די חרשת, וגם לא לגמרי צלולה. במציאות, חיה איתה פיליפינית
צמודה, אבל בחלום שלי היא רק היתה צריכה מישהו שינקה לה את
הדירה פעם בשבוע. אני זוכר שבהתחלה ניסינו כל מיני רוסים,
וכשזה זה לא עבד, וקצת הקלו את הסגר, עברנו לפלשתינאי, והוא
באמת היה טוב יותר.

אז זהו, שזה לא סתם פלשתינאי שמנקה לה את הדירה, זה מוחמד דף.
נו, הרב-מחבל מהחמאס (זה מוזר, הביטוי הזה רב-מחבל. תמיד גורם
לי לחשוב על מישהו עם זקן וגלימה, כמו כדורי, או לפחות יאסין,
שמוכר קמיעות ומים קדושים. מילא). ובגלל שרבקה - זאת הדודה -
כבר לא ממש סומכים עליה, אז מי שאחראי לשלם לו זו סבתא שלי.
פעם בשבוע, אחרי שהוא מנקה, הוא בא אליה, והיא משלמת לו.

בכל מקרה, בחלום שלי אני יושב באולפן בגל"צ, לא בשידור או
משהו, סתם יושב שם, ומדבר עם מישהו שנראה כמו הכלאה של אברי
גלעד ואיזה קב"ר שאני מכיר. ובגלל שהוא מומחה לנושא, אני מתחיל
לשאול אותו על דף.

תגיד, אני אומר לו, מה הסיפור עם הדף הזה. אני זוכר ששמעתי
שבניסיון חיסול האחרון שלנו, הוא נפצע מהעיניים למטה, לא כולל
עין אחת שכן נפגעה. מה זה אומר, שהוא מין חצי ראש כזה, מצח
וקצת מסביב? איך הוא חי בכלל, ונושם והכל? ועזוב זה - איזה מין
חיים יש לו? מה, הוא יושב בבית בערב וחושב, נגיד, מה אני אעשה
היום, אשאר בבית לראות טלוויזיה או אצא לרקוד, הרי לראות הוא
לא רואה כ"כ טוב, עם עין אחת והכל, ולשמוע הוא דווקא שומע
בסדר, אבל רגליים הרי אין לו, אז איך הוא רוקד?

זה לא ככה, הוא עונה לי. נכון שהוא נפגע מהעיניים למטה, ובעין
אחת דווקא כן פגענו. אבל זה לא שאין לו גוף למטה. יש לו.
משוחזר או משהו. והחצי ראש שלו מחובר לשאר הגוף, ככה עם מסמרים
ופלטינות מסביב.

אחרי שהבנתי את זה, אנחנו מסתכלים בטלוויזיה. משדרים משחק
כדורגל, מכבי ת"א נגד איזה קבוצה מעזה, משחק צדקה או משהו.
העזתים תוקעים גול, אבל מכבי משווה, וכבר די מתקרב סוף המשחק,
אבל פתאום אלה מעזה מכניסים עוד אחד, ולא סתם, אלא שמוחמד דף
זה שתוקע. ובגלל שסוף המשחק, ברור שמכבי לא יספיקו להשוות,
והעסק גמור. ועכשיו התסכול משגע אותך, כי גם מכבי הפסידו, ועוד
לערבים, והכי גרוע שמוחמד דף השפיל אותך עוד פעם. מרוב הזדהות,
אני הופך בחלום את השוער של מכבי, שאני לא ממש מסמפט אותם,
לשוער של הפועל, שאותם אני דווקא די אוהב. וגם הוא מתוסכל,
ומכניס אגרוף לקורה, ודוחף ממנו את דף שמתקרב יותר מדי, וכמובן
שדף מחזיר, והנה הם כבר הולכים מכות. כולם רצים להפריד, וגם
אני מצטרף.

עכשיו אני כבר עומד לידו, ובאמת יש לו גוף, והוא די גדול.
ג'אבר, כמו שהיו אומרים פעם בתנועה. ואז אני נזכר, שסבתא שלי
התלוננה, שאתמול הוא בא לקבל כסף, ורק אח"כ התברר שהוא בכלל לא
ניקה, רק בא ומיד הלך, ובטוח שהוא לא היה יכול להספיק כלום. אז
אני אומר לו, מוחמד, תחזיר את הכסף, לא באמת ניקית, ושלא תחשוב
שאנחנו לא יודעים. מה פתאום להחזיר, הוא מתרגז, שו להחזיר. בטח
ניקיתי. ואני כבר יודע, שבטח אני אצטרך להפגש איתו שם בדירה,
ואז נראה אם נקי או לא. אבל אני קצת חושש מזה, כי אני חייל,
ועוד עם תג של מודיעין, נכון שעכשיו אני על אזרחי אבל מחר אני
כבר על מדים, והוא בכל זאת מוחמד דף, אולי הוא ינסה לחטוף אותי
או משהו. אז ככה, תוך כדי שאני מדבר איתו, אני מתחיל לתכנן איך
לעשות את זה, וחושב אולי אני אביא אתי את אבא שלי, אבל בעצם גם
הוא יכול להביא איתו מישהו, ועל כל אחד שאני אביא הוא יביא
מישהו משלו, אז נצטרך לתחמן אותו, אני יודע, האח הגדול שלי
יחכה לנו במכונית, לכל צרה שלא תבוא, ואף אחד לא ידע שהוא שם.
אבל כבר אין לו אקדח, אני נזכר, הוא כבר השתחרר. ואז בא לי
רעיון מנצח, אני אגיע לדירה מחר על אזרחי, וגם ככה אני אהיה
יותר בטוח, וגם אני אוכל לתת את האקדח שלי לאח שלי, שיהיה איתו
במכונית.

בינתיים אנחנו כבר בחדר ההלבשה של הקבוצה מעזה, וכל השחקנים
הערבים מסביבנו מנקים ומכינים צ'יפס. אתה יודע מה, אני אומר
לו, תבוא מחר לדירה של רבקה, ונראה כמה נקי, אם נקי לא תצטרך
להחזיר, ואם נקי חלק תחזיר חלק, ואם לא נקי תחזיר הכל. בסדר,
הוא אומר, אבל לא מחר. למה לא מחר, אני שואל. מחר אני לא יכול,
למה לא יכול, ככה, לא יכול, אבל למה, אני מתעקש, נו, כי מחר
אנחנו מוציאים זה, מה, נו דבר, זה, נו, ביגוע.

אה.

מממ.

ויום רביעי, נוח לך?

ואז אני מתעורר.