לפני שנה בערך גיליתי שיש לי כוחות על כמו של סופרמן. ממש הכול
- עיניי רטגן, כוח, יכולת לעוף... וזה היה ממש מגניב. בהתחלה
לא סיפרתי לאף אחד, אבל אמא גילתה את זה יום אחד כשהתאמנתי
בתעופה בחדר, והיא נכנסה בלי לדפוק. היא התעלפה וחטפה מכה
מהקיר. היה לה זעזוע מוח. לקחנו אותה לביה"ח והיא היתה מאושפזת
שבוע. מאז שהיא יודעת היא מנצלת את זה, להחליף נורות ודברים
בסגנון.
לדני סיפרתי לא מזמן. וסיפרתי לו רק בגלל שהוא חבר שלי עוד
מכיתה א'. דני אמר לי שאני לא נורמלי, ומשוגע שאני לא מספר
לכולם. זה לא כאילו איזה רשע יבוא וישתלט על העולם... מקסימום
פעם ב- יקרא לי להוריד חתול מהעץ. ואני לא צריך מדים, מסכה או
טייץ. ואני דפוק שאני לא מפרסם את זה, כי זה יכול להביא לי
אחלה זיונים.
ועוד לפני שהספקתי להחליט דני סיפר על הכוחות שלי לכל מי שהוא
מכיר. ילדים ביקשו ממני חתימות, זקנים ביקשו ממני לעזור להם עם
עבודות בית וגינה. וכל הבולשיט הזה היה שווה ת המבטים של הבנות
ברחוב. הן חייכו אליי ושיחקו עם השיער שלהן. הן אפו לי עוגיות
והציעו לי דייט.
יום אחד ראיתי ליד הבית שלי את אסנת. ואסנת היא בחורה כזו יפה,
ואם לא היו לי כוחות על היא אפילו לא היתה משתינה עליי בקשת.
הייתי מופתע לראות אותה עומדת בחצאית וגופייה, שיער מסורק,
פנים מאופרות... מול הבית שלי, מחייכת אליי... רציתי למות.
הייתי בטוח שעכשיו, כשיש לי את הכוחות, היא תרצה לנצל אותי
ולהיות חברה שלי רק כדי שכולם יקנאו. האמת, הייתי מסכים לזה רק
בשביל נשיקה אחת ממנה.
אבל אסנת היא לא כזו, והיא רצתה להכיר אותי לאט לאט שאולי
יתפתח משהו. כמובן שהכוחות עזרו במובן מסוים... והיינו יוצאים
הרבה עם החבר'ה, והרבה לבד. אז נכון שלפעמים הייתי צריך להטיס
אותה ליוון או לצרפת, אבל זה היה שווה את זה.
יום אחד היא באה אליי. פתחתי את הדלת. היא היתה כ"כ יפה בשמלה
שהיא לבשה. הסתכלתי עליה מגורה כולי, ובאותו רגע התאהבתי בה
מעל הראש.
הבית היה ריק. ישבנו שנינו בסלון. התנשקנו. הסתכלתי עליה במבט
מלא הערצה ואהבה. לצערי, היא חשבה שהסתכלתי בעיניי הרטגן דרך
השמלה, קראה לי סוטה, נתנה לי סטירה והלכה.
אבל הסטירה לא כאבה לי.