|
יושב ליד חלון
עוצם עיניים ושומע את הגשם שמלטף
רואה את ידך העדינה מלטפת את שערי
כמו רוח מדברית קרירה
פותח עיניים, רואה עצמי מול כל הלבן הזה
אני מחפש את הנקודה הרכה
פוסע באיטיות מדוע מרגיש זז במקום?
מבין שאין לי שום מוצא
שריקה חרישית ממריצה את דפיקות ליבי
ומפנה את מבטי אל עבר האני
רואה עצמי מוקף עצים מביט לתוך אגם צלול
רואה את מבט עינייך בתוך השתקפותי
גופי נהיה כלא נשלט זרמים בכל כולי עברו
מצאתי אותך, נווה המדבר
אך טיפה אחת את ראשי ליטפה
ומצאתי את עצמי יושב ליד חלון
עוצם עיניים ושומע את הגשם שמלטף... |
|
|
א: שלום.
ב: שלום.
א: אתה יודע
שאנחנו בעצם לא
קיימים ואנחנו
רק חלק מסלוגן
מטופש.
ב: נכון.
א: וזה לא מפריע
לך?
ב: אם אני לא
קיים, למה שזה
יפריע לי?
א: נקודה טובה.
ב: ברור שזו
נקודה טובה.
אחרת לא היו
רושמים שאני
אומר אותה.
א: רגע, אתה
מרמז על כך שאני
מקבל את כל
המשפטים
המטומטים, ואתה
את כל
הטובים?!?!
ב: כן.
שמואל
איציקוביץ' יוצר
דיאלוגים
עמוקים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.