בתקופה כמו זאת אני
חייבת לאחוז בו,
אני חייבת לאחוז בו
כי אחרת אני אפול.
חייבת להחזיק בו חזק-חזק
כי אחרת אני אתמוטט.
אני אפילו לא רוצה לדעת איך זה יהיה בלעדיו,
כל כך אפל...
כל כך ריק.
זאת מן תחושה כזאת מפחידה
שלא יהיה לי אותו יותר.
יכול להיות שאני אמצא תחליף
ויכול להיות שיש טובים ממנו
ומוצלחים ממנו.
אבל איכשהו אני מרגישה שפגעתי בול,
נראה לי שמצאתי אותו,
מצאתי את העט האהוב עלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.