הבטחת לי שאני אהיה חזקה
והאמנתי לך.
חשבתי שאני אצליח
ואני לא.
כל דבר שאני עושה הוא חסר תכלית,
אין שום משמעות לדברים שעוברים אצלי בחיים כרגע
אני כמו זומבי מהלך
לא מדברת באמת, לא צוחקת באמת,
רק בוכה באמת.

והדבר היחיד שאני חושבת עליו,
זה רק מתי יגיע הרגע,
להרגיש שוב את התחושה
שאתה יושב ליידי, ובלי שאני אשים לב
ככה ממש בשקט
מכניס את היד שלך אל תוך החולצה שלי מאחורה ומלטף לי את הגב.


חשבתי שאני אהיה חזקה.
ככה הבטחת לי.
ואני לא.

20/1/06
7 בבוקר, נכתב מתוך שינה