איריס שגב / משפט הטבע |
מוטת הכנפיים גדולה בפרקי זמן קבועים,
אח אחד ממשנהו,
ובטרם ידענו את חוזק גַפֵּינוּ
דחפת אותנו אל שפת הבלוקון
ומשם -
בטוחים שגופנו יוטח אל תהום
מתחנו כנפיים, נפנפנו ועפנו.
ונותרת בבית הזקנים-טרם-זמן.
עיניך שחורות, כְּתָמִים מבטך
וכסא גלגלים עוטה מין בדים
וזרדים לכסות כלימתך,
עכשיו זה זמנך.
עוף, גוזל שהנך, קשה גֶּרֶם ולב,
פרוש כנפיים, אבי
ותיתם פורענות.
יִקָבַע משכנך בְּקִנִּים של שמיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|