אתה בטח תצחק עלי
תגיד שאני רגשנית.
אתמול, כשסידרתי את ארון הבגדים
את הארון החום הגדול,
עליתי על כיסא
כדי להגיע למדפים העליונים.
מצאתי קורי עכביש
והמון אוצרות.
זוכר את הפורים
בו התחפשנו לתאומים לא זהים?
- היו לנו פאות שיער זוהרות
שלך ירוקה, שלי כחולה.
אותן מצאתי אתמול
את הפאות.
מאחוריהן התחבאה
חצאית הטוטו הישנה שלי
מימי הבלט, כשעוד רקדתי.
זוכר?
גיליתי המון כלי שחמט
רצים, פרשים וצריחים
- כל הכלים שחסרו לנו תמיד.
ובסוף בסוף כשהייתי בטוחה
זהו
שנגמר
החלטתי להעביר יד מגששת אחרונה
על המדף העליון ביותר.
עמדתי על הכיסא
יד שמאל נתמכת על-ידי קיר
יד ימין מגששת בין זכרונות
ואבק של שנים.
לפתע נתקלה ידי בקופסה.

התישבתי ליד שולחן האוכל
מחזיקה את הקופסה.
גיליתי בפנים
את הפמוטים שקיבלנו
מהמושב
כשהתחתנו.
אליהם הייתה מצורפת
איגרת מגולגלת,
"בית רמת אחים
מברך את הזוג הצעיר..."

אתמול ישבתי על-יד שולחן האוכל
מוקפת בהמון זכרונות
גרוטאות ובגדים אכולי עש
ובכיתי.
אתה בטח צוחק עלי עכשיו, שם למעלה.
אתמול, בכיתי במשך שעה שלמה
על זוג פמוטים
שלך לא היה לב לזרוק לפח.
פמוטים עלובים, עם כתמי חלודה,
-כתמי זקנה.

כמה הייתי רוצה להיות כמותם
זקנה
איתך.