היא התקרבה אליו באיטיות, זינקה ואחזה בפראות בגרונו. ציפורניה
היו משוחות באדום כהה, או שמא היה זה דם?
שניהם חייכו.
הוא נשק לה בעדינות על שפתיה, והיא רעדה. ידיה עדיין החזיקו
בצווארו בחוזקה.
"אני בהחלט מקווה שאתם יודעים מה אתם עושים", אמר האני
השלישי.
"אנחנו יודעים", רטן האני השני בכעס.
"חיכינו לזה כבר יותר מדי זמן", היסתה האני הראשונה אל עבר
האני השלישי, והגבירה את הלחץ בידיה.
נמצאתי מת למחרת בבוקר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.