עוברת בין מיטה למיטה.
בין חלום לפנטזיה.
מפזזת על קצות אצבעותי.
נעה עם הרוח,
שקטה ובלתי נראית.
כל חלום
קטן או גדול.
גוזלת במהרה.
קוצצת כנפיים;
זהו מקצועי. גורלי.
גודמת, חותכת,
גונבת ומתענגת.
אהבה, תמימות ואופטימיות
אינסופית, כממתקים לחיכי.
עוד ועוד;
ללא הפסקה.
שק של ממתקים סוחבת עמי.
ובסופו של יום;
רעבה ואף גוועת.
שקים על גבי שקים
בארונות ועל המדפים.
מתבוננת במראה.
בפליאה,
ובחשש.
לאן נעלמה אותה נערה
חייכנית, חמה ואוהבת?
אולי התרחש הדבר
כשכבה האור בעינייה?
או אולי, כשנקטפה
מעולמה,
כמה חורפים
לאחר פגישתן הראשונה,
במצמוץ אחד חולף;
אותה צלם
של שלמות;
המלאך? |