ושוב צלילים ומילים מעירים אותה משנתה.
היא מתעוררת ובעשירית השנייה היא מציפה אותך בתחושה חמה, כמו
אחרי לגימה טובה ממרק המתובלן בתבליני קסם.
יוצרת שדה מגנטי שעוטף את הלב ומעיר אותו לחיים. מפחיד, פתאום
ממש נדמה שעד עכשיו הוא בכלל לא פעל.
איך אפשר שלא להאמין בה? איך אפשר להתכחש לה? מי מסוגל בכלל
לומר לה לא?
אהבה קוראים לה. מילה שכבר שחוקה. למרות שהיא בעצמה תמיד הייתה
כמעט מחוקה, כזאת לא ברורה, אפשר לומר רדומה. זה שוב שיר שהעיר
אבל הוא רק מזכיר. חפשי את ההוא שיעיר. חפש את זאת שתחליף את
השיר.