את מושיטה לי את המגבת
המים נטופים מן הגוף
בחוץ יש סערות
ואנחנו לא מחכים
תמונות ואנשים
התחלפו מהר
את מי את אוהבת
את מי אני זוכר
סופר
הכול ארוז בקופסאות קטנות
אני מנגב את הפנים
בתוך המגירה השנייה
שמרת את המכתבים
ושוב את מתעכבת
שוב אני לבד
את הרי יודעת
גם העצב שלנו
נספג
ואחר כך נמרח
פנים מגולחות
לא המתנתי לסוף
ואת פותחת חלון
בבית של השכנים
עכשיו יש ארוחה
הגשם מרטיב את הגינה
מחר נצא לקצור
לא הבנתי את הסרט
ואת הסברת לי כול מילה
מי את רוצה עכשיו להיות?
אהבת אותם זרים
הכול ארוז במגירות קטנות
אחר כך פשטנו את הבגדים
נכנסנו למיטה
שני ילדים, מול שני מבוגרים היום
במי יכולנו לבחור?
חלף הרבה זמן
מאז שאהבנו נכון
אחר כך אני זוכר
אספנו את הזיכרונות, נסענו רחוק
כמה זמן אפשר להיאבק
את שמה עלי חולצה
ואני נועל את המגפיים השחורות
שנינו מתכוננים לצאת
את מזכירה לי שמחר
שוב נצטרך לחיות עם כול זה
אולי בשתיקה, אולי המבט שלך
משהו, מזכיר לי
בחוץ יש סערות
שנינו נבהלים
מתחבקים ואז יוצאים
את מי את אוהבת, עם מי את הולכת לישון?