הנה הוא עומד לפני בידיים מושטות
מחכה שאני אבוא אליו, שאפול לזרועותיו,
ואני שכמהה אליו כל כך אבל לא מסוגלת
עומדת מנגד משותקת, מבועתת.
הוא עושה את הצעד הראשון לקראתי
ואני בטיפשותי הרבה נסוגה ממנו.
קורא לי לבוא אליו, יודע כמה שאני רוצה
יהיה בסדר הוא אומר, הכל נגמר.
ואני מרגישה קור עוטף את כל כולי
ונופלת לזרועותיו המושטות, מתמסרת לו.
לחישותיו הולכות ונעלמות
והאור שהיה נדם גם הוא.
נשימותיי הולכות ודועכות,
כמעט שלא מורגשות,
יודעת שהוא צדק, שהכל נגמר,
ואני שלו נגמרת בין ידיו, בחיבוקו.
וקצת לפני הסוף מבינה שזה באמת הוא
זה המוות שבא לקחת אותי,
עוצמת את העיניים ונכנעת לו אני שלו. |
