אדם קובי / מאיה |
ואתה נושם אותה אליך, נושם ושותק.
עוד מעט נרדם וככה בין הפרדות להפרדות
מבין את לובן פניה, פנים שלוקחות לילדות.
עוד מעט יאבד מגע תלתליה מכפות ידיך
והגוף ירחף אל על, מעליה מעליך.
אתה חולם אותה כמו שאפשר רק בחלומות
מפחד להתעורר מפחד שהמודע בך יבגוד.
העננים שטים להם מקשים על הראות
גם בשינה אתה מרגיש אותה, ערפל של מציאות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|