דן ונסון / על במה תנועי בזמן שאול |
אוזני קלטו את הברות מלותייך
מתנגנות כגווילים
ואני נשרף מתעטף בם.
אך הפעם, יותר מכל פעם, ראתך במה.
כובשת ונכבשת, מלטפת ומענגת.
כולם הדום רגלייך מכושפים אילמים
קסומים מזוהר הרקיע, שובל כוכבים.
רטט היה בי כמשב הרוח בתלתן
כקמה זהובה בשדות נגבה
כשלכת במעבר השנה
כמים לנווד בציה.
על במה תנועי בזמן שאול.
הונף שרביט מלכותך, חסד לנתינייך.
הס בארמונך הקסום -
תחיי המלכה ההמון אמר בדומיה.
בזה הרגע אני נתינך!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|