והמלך נדיב היה פותח את האסמים ואת המתבנים,
והיה עורך משתאות ארוכים
בחורף
ונשפים קלילים
בסתיו ובאביב.
וכשהיה פותח את דלתות אולם הריקודים
היו נוהרות פנימה נערות צעירות,
נדמות כפרפרים העפים אל האור
בשמלות המלמלה והשיפון שלהן.
שהתנפנפו סביב קרסוליהן הענוגים
והתאווששו בקול לחש דקיק
כשרקדו.
והמלך נדיב העריץ את מלכתו,
הגבירה רחמנות.
התאימו זה לזו כרוח להרים,
כדשא לעמקים.
והגבירה רחמנות היתה משוטטת בחצר המלוכה,
מושיטה עזרה לכל נפגע ולכל נזקק שעולה בפניה,
חובשת חתך מנפילה מעץ,
אוספת לחיקה גור יתום,
מעניקה חיבוק לנערה שבורת- לב
ופותחת את ביתה בפני משפחה שנשרף ביתם.
טוב, זאת רק התחלה שלא היתה אמורה לצאת ככה בכלל,
בא לכם לעזור בהמשך??? |
