ינקות

אבא שלי הולך בלעדיי לדרבי באוסישקין.
מכבי מפסידה.
יום ההולדת שלי יוצא (כרגיל) ביום הכיפורים.
על אופניים אני מגיע עם חבר לקצה הירקון.
מטיל את מימיי על שער הכניסה לאולם הסרוח.

ילדות

אבא שלי לא משיג כרטיסים לדרבי באוסישקין.
באוטובוס אני מגיע עם חבר לקצה הירקון.
אנחנו נכנסים עם חולצות אדומות לחדרו של שאול היו"ר.
השגנו ממנו שלושה כרטיסים במרמה.
אבא שלי בא איתנו למשחק.
מכבי ניצחה.

צבא

אבא שלי לא בא איתי לדרבי באוסישקין.
מכבי מובסת.
החבר ואני כבר בגיל הנכון לחטוף מכות מאדומים משולהבים.
(אנחנו חוטפים)
מספר ימים אחרי המשחק אני עובר ליד המגרש עם חברה ומכיר לה את
האולם.
היא עברה לידו מאות פעמים.
זאת הפעם הראשונה שנודע לה שמדובר במגרש כדורסל.
היא הייתה בטוחה שמדובר בבית חרושת.

בגרות

הבולדוזרים מתקרבים לאוסישקין.
מכבי אלופת אירופה.
שחור בוכה בטלוויזיה.
אבא שלי מספר לי בעיניים בוהקות על המגרש של מכבי באוריון.
אני נוסע לירקון ועוצר ליד הקומוניסטים המפגינים.
ריח השתן עדיין עולה בנחיריי.
אני מחזק את ידיהם של האדומים הבוכים.
אסור להרוס מקום עם כל כך הרבה זכרונות.
לאנשי כל הצבעים עצוב.

נ.ב.
"וולפסון הביא למדינה את הכספים
נורדאו נתן את הפרסום והכבוד.
אוסישקין נתן את המרץ של הדור"
- י.טהרלב