התום שלה נוטף לה מהשפתיים,
מדביק את העולם הדביק לפניה.
טוב בוקע ממנה.
כזאת היא...
נותנת נותנת נותנת
(תראה כמה היא נותנת, איך לא תתן לה חזרה?)
תקחו כבר את מה שהיא נותנת ותבנו ממנו ארמון בדואי במזרח,
רחוק מהצרות.
החיים שלה נוטפים לה מהעיניים,
מהממים את המביטים בפניה.
היא עוטה אור.
כזאת היא...
אבל כמה עצב היא בולעת בין השורות.
בסוף שלה אולי יש כד של זהב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.