את על גלולה של היום שאחרי, מפוצצת בהורמונים. לרגע על ציר
אובדן ולרגע מרקדת. מתקשרת, מתחננת, מספרת, אך איני יכול. לא
כרגע, אולי אך מעט. שלחתי יד נוגעת, לרגע היססה ונספגה. את על
ציר אחר, נאספת, לא נשלחת. סיפרת על בית שקורץ ועל תערוכה
שנדחתה, תוך כדי קיפלתי תוכניות, שמרתי ליום אחר.
אולי ניגע כבר ודי למשחקים ! ננוע בתיאום, כמו ערפל בואדי הנע
ברכות נוגע לא נוגע. מלהט על כל מדרון, מלטף, מרעיד, מרטיט,
מרטיב. את עירי משעות הבוקר מכסה דוק לבן, שנשפך מלמעלה
ומלמטה. עירי מתערסלת באד, מתנה אהבים עם כל ההרים סביב לה.
נחדרת עד אובדן, מתייפחת, מרטטת, מרטיבה רחובותיה ונרגעת. |