יש משחק אתה משתתף בו. אם נראה לך שלא, תיזכר בכל הפעמים
שהרגשת מונחה, מולך, מובל אל עתיד קבוע מראש. תיזכר בכל הפעמים
שלמרות כל מאמציך נכשלת, ומנגד בפעמים שהמזל נפל עליך
'מהשמים'. תיזכר כמה פעמים אמרת אין צדק בעולם. זה קרה הרבה,
לא?  אני אגיד לך למה. כי הכל זה משחק. אנחנו שחקנים. שחקנים
בעל כורחנו. מישהו שם קבע חוקים כאוטיים עד כדי אנרכיה ועל
פיהם הוא משחק בנו. על פיהם ועל פי גחמותיו האישיות.
זה חרא, לא? להיות חסר ערך עד כדי כך. לי בידיו של אחר.
בעצם לא. לא זה מה שנורא. למי איכפת מה קורה שם? למי איכפת
מהאמת העליונה האופפת אותנו? כל עוד אנחנו כאן ויש לנו חיים
מלאים ומאושרים. אז מה אם יש ישות מעלינו, יש גם הרבה ישויות
מתחתינו. מה שנורא הוא שאין חוקים! אין צדק! אין קשר ישיר בין
המעשה לתוצאה, בין שכר לעונש. תורת הגמול פגומה מהיסוד. כל
הטוב שיש לנו וכל הרע קיבלנו במזל. לא כי מגיע לנו, לא כי
עבדנו קשה, לא כי העברנו זקנה את הכביש או שדדנו לה את הארנק.
סתם באופן אקראי החליטו להעניק לנו מנה כזו של טוב וכזו של רע.
אז מה זה אומר עלינו שאנחנו מסכימים לשחק במשחק הזה? מה זה
אומר כשאנחנו מסתכלים בזילזול או בהערצה כלפי אלו שמצבם שונה
מאיתנו. אנחנו משתפי פעולה? מתנהגים כמו עכבר במעבדה שקיבל את
הגירוי הנכון?
כנראה לא נדע לעולם. כנראה נמשיך להפריח פילוסופיות לאוויר
ולחיות על פי החוקים שחיינו איתם כל חיינו, הגם שנתנגד להם
נחרצות ונקרא עלים תיגר עם כח המחשבה, לא נצליח לפרוץ איתם
לעולם המציאות ולשנות ולו פסיק קטן במציאות הכפויה הזו.