אלי פרי / סיכום |
וכל חיי פיזרתי אותן כקוביות משחק
וכשאזל המלאי, תפסתי פינצטה
והתחלתי ללקט בתוך עצמי
חבר או שניים
לפעמים שלוש
פה ושם אני מוצא בשיחה
שלא רק אני הייתי ילד סורר
ריבוב צלקות נפשיות
במקום שגם סטטוסקופ לא ירגיש
ואחת פיזית, איפה שפתחתי את הראש
שכל העולם יוכל לספק את יצר המציצנות
חיוך על שפתיים, שיניים בוהקות
ומבט עצוב מכוון אליי שקיעה
ים רועש וגועש מתחת,
אבל הדגלים כבר לא שחורים
רק שהגאות לא תבוא
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|