הכלים מוכנים,
השעון מכוון,
מבטים לצדדים,
הראש מנוון.

אתה מתקיף עם חייל פשוט,
מגשש את השטח, מחפש מלכודות,
אל עבר מלכך פרשי ישוט,
אבל גאוותך לא מאפשרת לך לטעות.

המשחק ממשיך ואתה כמו צריח,
בצעדים מקובעים מציית לחוקים,
ואני, המלכה את כולם מדרכי מבריח,
כל כך הרבה כח מפחיד אנשים.

שח ועוד שח, מתקרבים אל הסוף,
אך המט לא יגיע לעד,
המשחק שלך הוא בעיקר להדוף,
המשחק שלי הוא להתקיף מייד.

אין הרמוניה,
הצריחים כבר נפלו,
זה עניין של פסיכולוגיה,
ורק שני המלכים נותרו.

הם עדיין עומדים,
המשחק לא ניפסק,
הם עדיין עומדים,
הם ישארו כך לעד.