בלילה פתחתי את החלון
להקשיב לשירת העשבים.
רוח צפונית נשבה
נושאת מלבנון
ריח של סתיו.
מתחת לעלי השלכת
התחבאו אבנים מוכרות
ובצדי המדרכות נערמו אחרות
לבתים חדשים וזרים.
בחצר של סבא כבר לא
מצאתי את הגרניום
מכוניות חנו שם ושלט ל"השכיר"
דקר את השמים החשוכים.
אף כוכב לא זרח מעל, אבל
באור הירח ראיתי את
הזמן נוגס ברעפים של הגורן
ואיך יבלית אימפריאליסטית
כובשת את העזובה.
הרוח נקשה בדלתות מיבבת
ככלב שוטה שנוטש בחוץ
מרב יללות לא
שמעתי את העצים צומחים.
פורסם בשבו, גליון 15, חורף 2005
(במילה חשוכים הנקודה באות שין נמצאת מצד שמאל - מלשון חשוך,
חסר) |
