מעבות יערות החושך
לשם נשאת את
מבטחי הגור,
לאט,
בצעד לא בטוח,
עטוף אור לא שקט -
פתאום עכשיו
הולך לקראתי
דוריאן גריי,
משאיר להרף דק
צלליות ספק
בין גזעי אתמולים.

אל תבקש ממני לאהוב
תמונה לא מתבגרת
אני לא הן.

חטט בערמת ההבטחות
בסבך הג'ונגל של לבך,
עד זוב,
עד אין ברירה אחרת.

השם המפורש כתוב
כבר מימים
על קירותינו.

אם יהיה לי די כוח
כשתתן לי מרחב נשימה,
אבוא בלי חשבון
בבת אחת
לקרוע את בדות הקנבס,
מתירה לך חבלי גדילה
וידע גלוי עינים,
מובילה את מיליך
לחרוט על כל גזע -

אותה
רק אותה,

כבר אין
ברירה
אחרת.