אתה ויתרת עליי
ואני נותרתי לשאול
אם ידעת על מה אתה מוותר
או שבחרת לא לדעת הכל.
אמרת שאני אחת ויחידה
נהדרת ושונה מאחרות
ואחרי כל זה,
החלטת לא לתת לזה לקרות.
גם בך תליתי
סוג נוסף של תקווה
למשהו שונה, חדש
לסוג אחר של אהבה.
ועם כל פגיעה כזו
באה תחושת האכזבה
ומפעם לפעם
אני פחות מאמינה.
אם התקווה כבר נעלמה
אז לא חסר הרבה כדי שגם האהבה
ואני שואלת את עצמי, ובוכה
בשביל מה כל זה, בשביל מה?
בלילה חשוך מכוכבים
האפלה מפריעה לי לנשום
לשכב על הגב, לבד
לדמיין שעוד יגיע היום.
במה נותר להאמין,
כבר לא ממש בטוחה.
בסופו של דבר לוחשת בתוכי
היכן הדרך חזרה?
יותר אני כבר לא מחכה. |
