ישבתי לי בצד וניסיתי להיזכר
אתה נראה כל כך שונה, ממש בן אדם אחר.
ולמרות שהכל היה מזמן, וחזרנו לשיגרה
עד עכשיו אני אינני מבינה.

כמה שמחתי ששלחת סימן חיים
הייתי צריכה לדעת שבנוגע אליך, העניינים רק זמניים
כי פעם אתה מוזר ופעם אתה נחמד
באמת שקשה לי להבין אותך, גלעד.

ניסיתי לאחוז, ניסיתי לשמר
חבל שלא הבנתי, שלא מתאים לך להתקשר
אז החלטתי שאם לך זה לא מתאים
אין לי סיבה להראות רגשות חיוביים.

באמת, אתה לא חייב לי כלום
גם ככה הסליחה שלך שווה בערך כמו קליפת השום
ובכל זאת שמחה אני שיצא לי אותך להכיר
חבל שעכשיו בשבילך אני קיר.

הגיע הזמן להודות במה שכולם יודעים
רציתי שנהיה יותר מידידים,
אתה לא טרחת איתי לדבר
אני יודעת שהגיע הזמן לוותר.

ולסיום נבהיר כי לשיר יש רק כוונות טובות
אין לי כוונה לפגוע באותו שובר לבבות
יש דברים שפשוט לא נועדו לקרות
שתדע שמה שיש לי ממך, זה היפה... שבזכרונות!

הבטחתי שכשיפסיק לכאוב אני אתחיל לכתוב.
אז עכשיו אני מקיימת.