החדר שלי,הוא מואר ונחמד.
בחדר שלי,יושב כל אחד.
על התקרה,שמש גדולה,
וכל כולו,צבעוני ומשופע.
ביום שיגרתי, נכנסה ילדה קטנה אל חדרי.
"מי את" שאלתי והיא לא ענתה,רק השפילה מבטה מן השמש אל
הריצפה.
בחדר שלי ישנה דלת קטנה,
מקושטת מחייכת ולא מזיקה.
מאורר קסמים עטוף בעננים,
רקיע כחול על הכרים.
"מאיפה הגעת? מה את רוצה?"
והיא, סך הכול ילדה קטנה.
בקולה הנעים שאלה בתום "למה אתה כזה כחול?" , "אני כחול? מה
פתאום?"
בחדר שלי דלת קטנה,
קטנה מקושטת ולא מזיקה.
החדר שלי עטוף בעננים,
ושמש מחייכת שוקעת בין ההרים.
"לאן מובילה הדלת"? היא שאלה , "היא לא מובילה לשום מקום אל
תיכנסי.!"
והיא, רק צחקה,היה לה חיוך צבעוני.היא נכנסה אל תוך חדרי
האמיתי.
שמש מעוותת בין אש ובנינים,
ים של דמעות ,צער ושירים.
ופתאום , אין ילדה,
רק צל רחוק של דמותה,
אור שחור בתוך לב מושלם,
ליצן בוכה שצוחק על כולם.
בחדרי האפל דלת תמימה,
גודלה כגודל ילדה קטנה.
מאחוריה חדרי השני , הוא מואר וצבעוני.