"נו תכתבי משהו", הוא נעמד מעבר לכתפי, דחק את ראשו להציץ, אבל
דחפתי אותו במרפקי אחורה. "אל תהיה נודניק", נאנחתי, "זה לא
הקטע שלי בד"כ, ברכות יומולדת שמאלציות, גם ככה קשה לי לכתוב
בזמן האחרון, בגלל ש..." סירבתי להמשיך, קלטתי מה כמעט פלטתי
מבלי משים. להפתח ככה? אנחנו אומנם ידידים טובים אבל, בכל זאת,
להפתח בצורה כזאת נראה לי מוגזם מדי.
"בגלל שמה?", שאל, ואני ידעתי שעכשיו לא ייתן לי מנוח. הסקרנות
של אייל יום אחד תהרוג אותו, הוא לא יוותר עד שאשפוך את הלב,
המחשבות, אחשוף עד אחרונת השריטות הקטנות. בד"כ הוא לא צריך
להתאמץ יותר מדי אבל הפעם הייתי במבוכה אמיתית.
שתקתי.
"טל, טלי, טלילה, טלטולה", הוא חייך, "מה את לא מספרת לי?",
אבל אני דבקתי בשתיקתי, נמנעתי ממבטו. "נו חומד, ממתי את
מתביישת ממני, אנחנו כבר שנתיים שותפים לדירה, תקועים אחד בתחת
של השני, מטאפורית כמובן, כבר הודעת שלא יהיה מעשי", ניסה
להצחיק, לא הלך. בסבלנות נשכב על המיטה נשען על הקיר.
"זה כל כך נורא? מה קרה, בחור חדש שבר לך את הלב, ולקח איתו את
היצירתיות שלך כשהלך?" קנטר, יודע איפה ללחוץ.
"לא אידיוט", התרוממתי ובעצבים של רגע העפתי עליו את העט. "זו
הבצורת הזו שנפלה עליי, שעמום מוחלט, שום דבר לא קורה, לא בלב
ולא במיטה."
"אז מה? המוח שלך התייבש?" הוא גיחך לרעיון.
"בדיוק להיפך, הוא מוצף" ייללתי בתסכול.
"נו אז מה הבעיה"?
"זאת הבעיה", שלפתי מתחת למיטה ערימת דפים מבולגנת והשלכתי
אותה לעברו. דפים מקושקשים התגלגלו עליו, התפזרו על רצפת החדר.
הוא לקח אחד מהם, "זה בטוח לא כל כך נורא, תראי כמה כתבת",
ניסה לעודד. הוא קרא דקה בשקט, אט אט הפרצוף הרציני הפך מדושן
עונג. "כן, תזיין אותי, כן, חזק, שיכאיב, שארגיש אותך עמוק
בפנים" קרא בקול רם, גונח בין מילה למילה.
"זה לא מצחיק אותי אתה יודע", התיישבתי לצידו על המיטה,
ושילבתי בכעס את זרועותיי.
"שירה עטפה אותו בפיה, ראשה עלה וירד, ידיה ליטפו את אשכיו,
אצבעותיה משכו בעדינות והרפו, לשונה ריקדה על הקצה הרך ואז
ינקה אותו שוב", אייל המשיך בקול, "אוקיי, איך אני פוגש את
שירה הזאת?"
"אתה לא. היא פיקציה שרלילה שלא מוכנה לצאת לי מהראש".
"והדפים האלה...?"
"שירה על הגב על הבטן, על ארבע, למעלה למטה שוב ושוב ושוב",
נשפתי בבוז עצמי.
"כנראה שזה מה שקורה כשהסופרת רק חושבת על סקס כל היום ולא
עושה עם זה כלום. אני מוכן לעשות לך טובה את יודעת",
"תשכח מזה!"
"אני בכלל התכוונתי להכיר לך מישהו אבל אם את מתעקשת", הוא
גיחך והתהפך עליה.
"אייל!" ניסיתי לדחוף אותו "אין לי כוח למשחקים".
"זה לא משחק חומד, שנינו רוצים את הדבר האמיתי", קולו הפך
עמוק, כשהרים את ידי המכות מעל לראשי. ניסיתי לכוון לעברו
בעיטה אבל הוא התחמק בקלילות, והתיישב על אגני. מונע ממני כל
תזוזה.
"זה לא מפחיד אותי אתה יודע, אני מכירה אותך ואת השטויות שלך
כבר מספיק טוב".
הוא לא אמר דבר, רק חייך בזדוניות. כעת אחז בשתי ידי ביד אחת,
בידו הפנויה ליטף את לחיי, ואז את צווארי. ידו המשיכה לטייל
במורד גופי, ומבטו ננעץ עמוק אל תוך עיניי.
"אתה לא תעשה את זה", פסקתי, אך הביטחון שהיה בי החל להתערער,
כמה באמת טוב הכרתי אותו, בסה"כ שותפים לדירה. ידו המשיכה אל
הצלעות. המגע הנוקשה בידיי התפוסות התנגש עם אצבעותיו שליטפו
לי בעדינות את העור. תחושה מוזרה עלתה בי והתפשטה גלים אחר
גלים באיברי גופי.
"אייל, די". ביקשתי, ועצמתי את עיניי, סירבתי לראות את הצורך
העז בעיניו. העובדה שהוא לא התכוון להפסיק החלה לפמפם בתוכי
פחד.
"את יודעת שאת רוצה, ואני יודע שאת רוצה, אז תפסיקי עם
המשחקים. בעצם, תמשיכי, זה די מדליק הקטע הזה".
"אתה נשמע כמו סוטה. מה אתה רוצה ממני, אתה יכול לזיין כל אחת
שתרצה, מספיק שתצביע והן רצות למיטה שלך", כמעט התחלתי לבכות,
פעם ראשונה שאיבדתי שליטה במצב, לא ידעתי איך לצאת מזה.
"את מבינה עכשיו את הבעיה, זה כל כך קל איתן, שאני מהר מאוד
מאבד את החשק. אבל את, שנתיים שאני מנסה איתך, ואת לא
מעוניינת. זה די משגע כל הסיפור הזה", אצבעותיו נעו כעת
במעגלים על הבטן, תנועת יד מכוונת הרימה אט אט את הגופייה,
חושפת את הטבור. מגע פתאומי על עורי החשוף שלח בי צמרמורות.
הוא חש בזה, וחיוכו התרחב. אז ניצל את ההזדמנות ונשכב עליי,
לרגע לא יכולתי לנשום, נמחצתי תחת משקלו. תוך מחצית השנייה
פישק את רגליי והתמקם ביניהן. הנה זה מתחיל, חשבתי המומה,
עכשיו אין מצב שאוכל לעצור את הבן זונה.
"אתה מודע לזה שאני עדיין לא מעוניינת, שאתה לוקח את זה בכוח?"
ניסיתי בכל זאת, אבל הוא לא התייחס לדבריי. ידו כבר היתה עמוק
מתחת לגופייה שלי, שיחקה בחישוקי החזייה.
הוא היה יותר חזק ממני, יותר כבד ממני, להיאבק מיותר, נראה היה
שאם הייתי מנסה הוא רק היה מתגרה מזה יותר, ואין מי שישמע את
הצרחות. והליטופים האלה רק הפריעו לי לחשוב בהיגיון, מה נסגר
איתו, לשם מה המשחק הזה?
"מה עובר עליך לעזאזל?", התעצבנתי, "איזה מן אונס זה? אתה רוצה
לזיין אז תזיין, רק שייגמר כבר, שאוכל ללכת למלא עליך דו"ח
משטרתי שלא יעשו איתו כלום".
הוא צחק צחוק מר, "תמיד אהבתי את חוש ההומור שלך בובה, אבל אני
אוהב את זה ככה, לאט וארוך, אני רוצה לשמוע אותך גומרת, אז
תסתמי את הפה ותתחילי להתרכז כי הסקס ייגמר כשאת תגמרי,
הבנת?".
הפטמות שלי בלטו מבעד לגופייה, וידו הפנוייה עברה על אחת מהן,
נוגעת לא נוגעת, מתחת לקישוטי התחרה. שפתיו התנפלו על הפטמה
השנייה, יונקות אותה, מתחככות עם הבד, סוחטות ממני בכוח אנחה
בלתי צפויה. הוא שחרר את ידיי, ידע שכבר לא אלחם, והסיר מעליי
את הגופייה, החזייה  נשרה מייד אחריה. לשונו ליקקה את הפטמה,
שפתיו מצצו, שיניו נגסו קלות בשד, הטריפו את חושי. אגני נע
תחתיו ללא שליטה, והוא פתח את הרוכסן, חשף בפניי זין זקוף
וגאה. במשיכה אחת הוריד לי את המכנסיים ואת התחתונים, מיקם את
עצמו מעליי. יכולתי להרגיש בו מחכה בפתח, אך הוא לא זז. כרכתי
את רגליי סביב ישבנו, ניסיתי לדחוף אך הוא התנגד. "את רוצה
שאזיין אותך?", הוא שאל, הנהנתי בתגובה. "תתחנני", ציווה. ולי
כבר לא היה אכפת מכלום באותו הרגע, רק להרגיש אותו בפנים, ממלא
אותי. "בבקשה, תזיין אותי, בבקשה".
הוא חדר אליי, קשה וחזק, העדינות נגמרה. רק באותו הרגע קלטתי
כמה הייתי רטובה. זעקות הנאה מהולות בכאב בקעו מגרוני, עד
שהאורגזמה התפוצצה בתוכי לאלפי רסיסי עונג עילאי.
כשפקחתי את עיניי הוא כבר לא היה שם, הותיר מאחוריו קונדום
משומש, וריק מתוכן. מצאתי אותו אצלו בחדר, מזוודה פתוחה על
המיטה, מלאה למחצה.
"מה קרה שם בדיוק"? שאלתי, לא ידעתי אם לכעוס או לשמוח, בכל
זאת זה היה הסקס הכי טוב שאי פעם היה לי. למרות שעמד בגבו
אליי, הוא לא הופתע מנוכחותי. "אני... איבדתי שליטה, אני
מצטער", אמר נבוך.
"זה לא היה נראה ככה. אפילו לא גמרת, בדקתי את זה".
כשלא ענה, ניגשתי אליו וסובבתי אותו אליי. "וחוצמזה עדיין עומד
לך", הוספתי, לא יכולה שלא להבחין. כשהבטתי בעיניו התשובה הכתה
בי, לא הבנתי איך לא ראיתי את כל הרגשות האלה שם קודם.
"אם אתה חושב שאתה אונס ובורח תשכח מזה", הקנטתי, וירדתי על
ברכיי, "יש לנו לילה עמוס, קודם אני אודה לך כמו שצריך", פתחתי
את הרוכסן בג'ינס, "אח"כ יש לנו ברכת יומולדת לכתוב".