מריונטה נשכחת
בובה כה מוזנחת
לבדך כאן בחשך
בקופסא את מונחת

מחכה שיבוא ויפתח הקופסא
ינגב לך דמעה
יסדר השמלה
יסרק שערך, יאפר את פנייך
יעלה הוא שבריר של חיוך על שפתייך

אולי תתרפקו על עבר לא רחוק
תחלקו כאב, בכי וצחוק
תעלו נשכחות מימים עגומים
שזכורים הם רק לך
כמו שדות צבעונים

מריונטה עוולת
כלץ בך שיחק אשמדאי
הבטיח שיום יבוא ואולי...
הוא הרי לא יחזור
השאירך עזובה
לבד כאן בכפור
בובה עצובה

ומצא לו אחרת למשוך בחוטיה
לסרק שערה, לאפר את פניה
ושפתייך שכה עורגות לשפתיו
קוראות בדממה מחרישה רק אליו

ועינייך יבשו אבל עוד בוכות
ובפנים מתפוררת פיסת חלומות

מריונטה נשכחת
נשארת כאן מוזנחת
ועדין
בתוך הקופסא
את
מונחת