הלוואי והייתי יכולה להרגיש רק לרגע מאושרת,
לדעת שאתה לצידי תמיד גם כשאני נישברת.
לב קטן שאין בו מקום להכניס עוד אכזבה
משאלתו היחידה שרצה כל כך
להחליף כאב באהבה...

הלוואי והייתי יכולה לתאר מה מתחולל בתוכי
ים של דמעות חנוקות בגרון
אך מסבירה שזה לא הכרחי.
ילדה קטנה שלא מצליחה להכיל שיברון לב,
מסבירה שאם היא תלך
זה עדיף לה על פני הכאב.

הלוואי והייתי יכולה למחוק מצבעים את כל העולם,
שאחרי שאלך יזכרו שזקוקים לי פה, לצידם.
רסיסים קטנים שלא מצליחים לאסוף
ולהדביק חזרה,
מסבירה שאדם שהתפורר
לא יחזור שוב להיות מי שהיה.

הלוואי והייתי יכולה להאמין שאהבה זה דבר אמיתי,
למצוא את המפתח לשער של העולם לבד, משלי.
דפים גזורים ועליהם עבר של חיים שלמים,
משאלתי היחידה שכ"כ רציתי
להצליח למצוא לי ימים שקטים.

הלוואי והייתי יכולה לאבד את הזיכרון,
לשכוח ממך, להצליח ללכת לישון.
נשמה חלשה שזקוקה למגע של ידיך
שכל משאלותיה היו
לישון שוב בזרועותיך...