שוב לא הצלחתי, ידעתי.
דפקתי על הדלת פעם אחת, היא נפתחה מעצמה בקלילות בלתי נסבלת.
החדר שלו היה הכל ; גם ריק וגם מלא גם גדול וגם קטן ובאמצע
החדר ניצבה כורסה גדולה ומרופדת שפשוט ביקשה שאני אשב עליה ,
ואפילו לחצה עליי לעשות זאת, בעוד אני מתפעל מן העולם החדש
שנגלה לפני. ואחרי שהתיישבתי הוא הופיע, הבוס הגדול, שלי ,שלך
,שלנו. ואחרי שסיימתי את משימתי האחרונה רק ציפיתי לשמוע לאן
הפעם אני נשלח. האור שלו היה מוזר. מצד אחד ערפילי מצד שני
מאוד חד. הרגשתי פצפוץ פנימי קטן במוח , שאחריו ידעתי כבר לאן
אני הולך , ובעצם כבר הייתי בדרך. כדור הארץ קוראים למקום,
היצורים השולטים שם נקראים: "בני אדם", והם יחסית מפותחים
שכלית ביחס לשאר המקומות.
הופעתי הייתה מעט מוזרה, "בני האדם" קצת שונים מיצורים אחרים
שהכרתי, יש להם 2 עיניים, אף, פה ואוזניים. הם בעלי קומה
ממוצעת ועורם בעל צבע שונה מיצור ליצור. חייתי בתור יצור בן
40003 שנות יקום שזה צעיר יחסית למקום הזה, ונראה שלפני זמן מה
סיימתי את תהליך ההתבגרות שלי.
צילצל לי המכשיר שנקרא טלפון סלולרי לפי הנתונים שלי ,וענה בן
אדם שמסתבר שהוא הבוס שלי במקום הזה, הוא אמר שאני צריך
להתייצב ברחוב בן גוריון בשעה 10 בדיוק, וכך עשיתי.
הבוס היה מבוגר והפנה אותי לכלי תחבורה שנקרא אוטובוס שאותו
אני צריך להסיע, ואחרי כחצי שעה מקומית התחלתי לאסוף אנשים לפי
דרכו של האוטובוס.
היום היה ארוך למדי, ומזריחת השמש לשקיעתה עבר זמן רב. במהלך
הנסיעות הספקתי להכיר הרבה בני אדם שהכירו את היצור שלי, הם
דיברו בעיקר על דברים כל כך חסרי משמעות שאני כבר לא זוכר
אותם.

בסוף היום, הגעתי לתחנה הסופית. נאספו שם המון אוטובוסים שעברו
יום ארוך, ונראו די עייפים. וגם המון נהגי אוטובוסים שעברו יום
ארוך ונראו די עייפים.
האוטובוסים התכוננו לישון, והנהגים רק אמרו אחד לשני 'להתראות'
ואולי סיפרו איזה סיפור מעניין שקרה להם באוטו יום.
פתחתי את דלת האוטובוס, תכננתי בראש מה אני אספר מהיום הזה
לחבר'ה הנהגים, ירדתי במדרגות לכיוון האספלט. וברגע יציאתי
מהאוטובוס פתאום הכל השתנה. הרגשה מוזרה, פתאומית, בלתי אפשרית
- אלוהית. חשבתי לעצמי.
עמדתי מול דלת גדולה.
שוב לא הצלחתי, ידעתי.
דפקתי על הדלת פעם אחת, היא נפתחה מעצמה בקלילות בלתי נסבלת.
החדר שלו היה הכל ; גם ריק וגם מלא גם גדול וגם קטן ובאמצע
החדר ניצבה כורסה גדולה ומרופדת שפשוט ביקשה שאני אשב עליה ,
ואפילו בלחץ, בעוד אני מתפעל מן העולם החדש שנגלה לפני. ואחרי
שהתיישבתי הוא הופיע, הבוס הגדול, שלי ,שלך ,שלנו. ואחרי
שסיימתי את משימתי האחרונה רק ציפיתי לשמוע לאן הפעם אני נשלח.
האור שלו היה מוזר מצד אחד ערפילי מצד שני מאוד חד. הרגשתי
פצפוץ פנימי קטן במוח, שאחריו ידעתי כבר לאן אני הולך, ובעצם
כבר הייתי בדרך.