הוא הלך, נשארתי לבדי על הרצפה, רק הדמעות מחבקות את הלחיים
שלי חזק וממשיכות לזרום ונוחתות על רגליי. אני יושבת ככה כבר
למעלה משעה ואני לא מבינה. לפני חודש הכל היה שונה, אהבנו, אני
אותו והוא אותי, הוא אהב אותי...
שרויה על הרצפה כשרק רחמים עצמיים מקיפים אותי בוכה, שבורה,
כמו שאף פעם לא הייתי. מרגישה כמו בובה שתוך מספר שעות נשברה
ונרמסה תחת אלפי רגליים. הגוף שלי רועד, הלב שלי כואב, החזה
שלי מוציא נשימות קצרות ומעייפות ובכל נשימה אני מנסה למנוע
ממנה לצאת.
לפני חודש היינו מאוהבים ומחייכים ועכשיו רק דמעות יש לי על
הפנים. הכאב הזה של אלפי סכינים שננעצים לך בלב כשהוא אומר רק
את המילים של "אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד".
הבטחתי שיותר לא אשקר לו ושלא אעשה מה שהבטחתי לא לעשות, אבל
כמה שאהבתי אותו... הייתי רק צריכה לבדוק...
והבדיקה המטומטמת הזאת עלתה לי יותר מדי. כמה מטומטמת יכולתי
להיות, באמת חשבתי שהוא לא יגלה עליי?!
ועכשיו נותרתי לבד, שרויה על הרצפה, אתה בי בטחת ואכזבתי
אותך...
אני יושבת ככה כבר למעלה משעה כואבת ושבורה אבל סוף סוף בטוחה
- אני אוהבת רק אותך. וזה כרגע עוזר לי בדיוק במה?