הגנגס מגיע לורנסי לאה וטרוד מתלאות הדרך, זיכרונות תהילתו הלבנה על הרי
ההימלאיה מתפוגגים בעכירות בוצית וזוהמה. אנשים מגיעים לכאן כדי למות, או כדי
להישרף אחרי מיתתם. בהודו יש מיליארד בני אדם וכולם דתיים.
מבוך אדיר של סמטאות, הדרך היחידה לנווט היא לשאול את האנשים בחנויות הזעירות
הפונות לרחוב, הם מצביעים כמעט מוכנית ואני ממשיך. מתפתל בסמטאות כה צרות שאם
מגיעים מולי בופאלו או פרה (וזה קורה כל הזמן) אני נאלץ לשוב על עקבותיי
ולנסות דרך אחרת.
המון שוטרים, חמושים במקלות עץ כבדים. דואגים לביטחון האנשים, העוני מסביב קשה
באמת.
יורד במדרגות האבן הגדולות של הגתות המובילות לגנגס. חבורת הודים מקסטת
המנודים מובילה עוד אלונקת כלונסאות מעוטרת בשלל פרחים כתומים, בשירה, תופים
וריקודי ג'יפסי מוטרפים. 'לפחות עכשיו אני יודע שזו לוויה' אני חושב לעצמי.
אתמול עוד חשבתי שמדובר בעוד אחת מתהלוכות החתונה הדמיוניות לחלוטין שמתרחשות
כאן כל הזמן. דבר הוביל לדבר ומצאתי את עצמי נסחף לריקודים סוערים. ההודים
הרוקדים נראו בהתחלה מופתעים ואחר כך מוקסמים מההצטרפות שלי. אחר כך הסביר לי
ילד הודי באנגלית מעוררת הערצה שבגלל שבני הקסטה הזו הם Untouchables כלומר
אסורים במגע הינדי, הם נכספים למגע אדם.
מאוזניים ענקיים, יצוקים ממתכת מימיני, על צד אחד שלהם מונחים סלעים בגדלים
שונים וצבועים בשלל צבעים, כאן שוקלים את העץ לבערת הגופה. יש צורך במאתיים עד
שלוש מאות קילו. למעלה שני מבוגרים מטפלים באש התמיד, ממנה נלקחת להבת השריפה.
על פי המסורת האש הזו לא כבתה במשך שלושת אלפים וחמש מאות שנה. ריח העשן
מאחורי, כדאי להמשיך, עיניי צורבות, זה מתחיל לקרות.
בגת הבאה אני רואה אנשים מניחים אלונקת כלונסאות על פני המים, אני מתיישב
לשתות צ'אי מכוס חד פעמית מחרס שילד עם קומקום שחוק, חולף ומוכר לי. שלושה
סוגי אנשים לא נשרפים אלא מוטבעים בגנגס: ילדים, נשים בהריון וסדואים (אנשים
שבחרו בדרך הקדושה, וויתרו על כל נכסיהם ועזבו לטובת חיי נדודים וחקר האמת).
יש גם כאלה שלא מוטבעים אלא מונחים על כפיסי עץ ונשלחים במורד הנהר. אלה אנשים
שהוכשו ע"י קוברה ולא הספיקו להגיע ללוחש המנטרות לרפואה.
פעמונים מצלצלים סביבי, ממשיך ללכת. הגנגס, כתמיד גדוש מנחות. כרי פרחים
צהובים ונרות מהבהבים. משאלת לב, ונר הנושא אותה מקושטת אל מי שיאין להגשים.
ילדה מציעה לי מנחה, למראה ההיסוס שלי היא מדליקה את הנר ואומרת - 'גוד קרמה
פור יו, אונלי פייב רופי'.
אני פוסע וליבי רחב, שפתי מחייכות ללא הפוגה וליבי הולם מהמראות והקולות
והריחות שלך, ורנסי היפה.
