רעל הזכרון מטשטש את מחשבותיי
עד כי שקעתי לי בחיי.
בחלוני קולות הלילה,
ודממה קסומה עוטפת אותן.
בתוך מנגינה של כלי מסוכן-
אני טובעת ועמי הזמן.
כנפיי מקופלות בתוך בד כחול ארוך,
פרושות על העולם ומכסות אותך ברוך.
קולך מכשף אותי
ופרחי הארגמן מלבלבים בתוך לבי-
ושוב נובלים למשמע האכזבה.
הייסורים המתוקים טופחים על פניי
בקצב ממכר ומשכר.
השחר עולה ואינו נותן לי לנום...
לבי מנותץ לרסיסים,
פרח עם היונה הלבנה
שלא תגיע שוב לכאן.
ושוב הזמן חולף לו בשעון החול
המותיר את חיי תלויים בין גרגר לגרגר.
נעלמת ועקבותיך נעלמו גם הם.