דב וובר / ברקים ורעמים רועמים |
וכולם הינהנו, אישרו, מה הם לא עשו
ורק את ברוב חוצפתך
וברוב יופייך, בלעת את הרוק ושתקת
שיחררת סלידה והמשכת
ואני שקננתי בלבך,
מקונן כעת על תשוקתך,
חבטו בי מספיק
וכבר שרתי בגשם על מפתן ביתך,
הושפלתי, בקרב על שתיקתך
אז תפסיקי לעמוד בחדר החמים,
הפסיקי כבר, פחדנית
בואי תתקררי, איתי
על סף דלתך,
אולי לפתע
תרגישי
רטיבות גם אצלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|