אל תספרי לי
שאת עכשיו יודעת משהו
שקודם לא שמת אליו לב
את יודעת
שגם אני יכול, לצחוק בקול רם
מחכה שמשהו יזוז
ותגיעי עד אליי
גשם כבד יורד
סערות בפינות הרחוב
אי אפשר לראות
אבל יודעים שזה קיים
ביננו לבין שם
אל תספרי לי
שהחלום הוא כול כך גדול
שאת מעדיפה עכשיו, לשתות
בשביל שלא יזלגו דמעות
היינו כבר זקנים
שראו את המים זורמים במורד הכביש
וחששנו שלא יהיה לנו
לאן לחזור
דירות קטנות ודלתות מתפרקות
אל תספרי לי שהגעתי מאוחר
אהבת אותי גם קודם
עכשיו זה דמיוני
ידיים קרות, גוף רעב
גשם כבד
אני מחכה לך שתסיימי
בסוף שנינו מאחרים
אולי הם יתחילו לאכול
השולחן הארוך, המלצרים מגישים את המנות
ורק אנחנו בתור
כמו שני יתומים שמבקשים
שיפתחו למעננו את השער
אל תספרי לי
שיום אחד נרגיש מוגנים
שאת תהיי שם, ואני מוזמן
אל תספרי לי שמחר בבוקר
הגשם ייפסק
אני יכול לדעת מתי את משקרת לי
לעיתים בא לי לחבוט בכול הכדורים
לדעת שאני לא יותר טוב מאחרים
אני לא זוכר על מה את מדברת
אבל שילמנו הכול
שנינו מביטים דרך חלון ראווה
על האורחים שנכנסים ויוצאים
מישהו בסוף ישים לב שאנחנו חסרים
אל תספרי לי
שעוד שנים, נצחק על הכול
אני כבר לא הייתי פה
באתי והלכתי
טיסה בשלוש לפנות בוקר
מזוודה אחת עם חליפה שחורה
וזיפים שלא הספיקו לגדול
מוחק את החיוך מהפנים
וכותב ביומן, שורות כדי לזכור
עד שהכול נמחק בגשם
אל תספרי לי שמחר, את תהיי פה
בזמן שאני כבר מבקש לשכוח אותך