בדרך לגן עדן ובחזרה
איבדנו את הכיוון
כבישים מתפתלים
דרכים עמוסות
לא ידענו
מתי מותר לנו לצחוק
מרחוק, גם סרטים שאהבנו
השתנו במהירות
אלה שרצינו, עזבו
עוד לפני שהחלטנו
בגיל שלושים
פתאום קמו משפחות, ילדים ובתים
רק אנחנו, ישבנו באותו מקום
את מבקשת שלא אפריע לך
אורות נוצצים
מבטים, מעיל קטיפה
מישהו תכף יבוא, יחייך
ואת תיעלמי
אני עם המשקה השני
אתחיל
לחפש את החטא
מרחוק אראה מטוסים, ושתי מוניות עוצרות
למישהי בצד הכביש
ידענו כבר הכול
אבל פחדנו לפתור את החידות
בדרך לגן עדן
לא ידענו לספוג
ואת אמרת
אנחנו הורסים לעצמנו את הכול
כמו מכונה שמבקשת להפסיק לעבוד
סיגריות ופאב מלא עשן
רקמנו את הזמן שלנו, כמו שרק אנחנו רצינו
אהבה שתלויה על נייר רטוב
תביטי סביב, אלה שאהבנו
נסעו מחוץ לעיר
אנחנו לא ידענו, אם זה המחיר
או העודף מהשאר
בדרך לגן עדן ובחזרה
איבדנו את הדרך
כבישים עמוסי אדם, ושלטים מחוקים
לא ידענו אם לנסוע ישר או לעצור בצד
אולי עברנו הכול
את אומרת, תשאל אחרים
איך הם חיים בלי לכעוס
ואני לא ידעתי, מה את רוצה
האשמה היא כמו חטא
שמבקשת את המחילה לעצמה
בדרך לגן עדן, שרפנו הכול
לא היה לנו לאן לחזור אחר כך
בגיל שלושים, קמו ילדים, דירות שני חדרים ומכוניות משפחתיות
רק אנחנו היינו בדרך לגן עדן
ואיבדנו הכול, כמו בסרטים ששכחנו