אני רוצה לכתוב לך את השיר הזה
להניח לך את המילים בשורות מסודרות
לקפל את הנייר
ולהגיש לך אותו
אני רוצה להיות זה
שרוקד לצידך
הזמן שלנו, לא יניח לנו לעולם
פנים מול המראה
לא רוצה להיבלע אל תוך הריק
גם אני איבדתי תחושה
גם אני רוצה להרגיש משהו
לפני שמשהו אחר, יבוא וישנה את הדבר
מאהבות גדולות
אל סיפורים קצרים
דרך משפטים
שלא הצלחתי להוציא
אני רוצה להיות זה
שמניח את ידיי על כתפך
ובחוץ, תתרחש מהומה גדולה
ידענו את הסודות, וידענו את השתיקה
לא ידעתי איך להסביר את פניי
פעם עצובות, פעם יש בהן רוגע
לא רוצה לנסוע בלילה לבד
להניח את היד על המושב הקר
ולדעת שרק הרדיו
משנה את התחושה
בתוך מילים בודדות
בחצי דקה של חוסר הבנה
אני איבדתי אותך עבור פחות מזה
ועל הדף, זה תמיד נראה אחרת
אני רוצה להיות זה
שיצלם אותך
לתייק בזיכרון עוד רגע
לפני שהכול ייסחף
אל מקומות שונים
טרגדיה או אבסורד
אני רוצה להיות זה
שבא אלייך בהפתעה
ואת לא מוכנה אבל גם לא הולכת
יש זמן שמקל על הכול
יש פצעים, אי אפשר לכסות
אני הולך חשוף
עכשיו זה זמן טוב, להישאר מאחור
לא רוצה להיות זה
שמתבונן במראה, ולא רואה
לא רואה שם אף אחד
רק את הצל, שמבקש להתגונן
מבקש שמישהו יגן עליו
לפני שהוא נעלם
גם אצלי, יש רגעים של חסד
רוצה לשמור עליהם
אולי יום אחד הם יחזירו לי משהו
אני רוצה להיות זה שאיתך, עוד לפני שמשהו קורה
בלי לבקש הגנה, בלי להיות ציני לקלישאות האחרונות
לעיתים שומעים משהו, לעיתים מחרישים
מביט במראה, אחר כך בשמשה האחורית
אני לא רוצה למות לבד
זה אף פעם לא מספיק