הדלקנו חושך,
ליל מנוחה,
הסבת ראשך אלי, כך חשתי
את הבל נשימך האפופה.
עת עצמנו מנורות,
החלפנו נשיקות,
פשטנו מעלינו
אהובים, אהובות.
כך או כך,
שלפתי אקדח
מבין שפתותיי;
מי ראשון ינוס
על נפשו
יברח,
כך או כך
נגעתי בך,
אוי, בשרך הרך,
שפתותיך הפקועות
קלות
רפרפת על חזי
כמתגוננת.
ואחר שתקת,
ואחר הרכנת,
נמוגת מולי כמראה עשן,
כעת נאמר:
טעם מר,
ראשונה היית לנוס
כי היסוס,
כי שאלה לא ברורה.
כי לא נועדתי לך,
או כי מעדתי בך,
כך או כך,
אהבתי לך.