זוחל על ברכיי,
והיגון, בהילולת כאוס וחוק,
מדמם לתוכי,
משאיר אחריי
את שובל דמי,
ובאפר חיי,
מכסה על טירוף חרישי
המפיל עלטה לעיניי.
ומעדתי אל קיצו,
בסופה לבנה,
והוא,רק חיכה לסופו-
כשהתכסה בשכבת שלג דקה,
וחרץ בדממה גורלו
בעת ששככה סערה,
ואני..! (יגונו),
צעדתי אל מעבר גבולו,
ולרגליו (של המצוק) בחשכה,
חייכתי בצלילות דעת (רצחתי אותו...)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|