ידו נשלחה במהירות, מכה חדה והצלצול פסק. פולדו התהפך לצד השני
ואז על גבו, מרים יד ועוד אחת, לוחץ על כפתור האור בשעון ומביט
בשעה.
"סתם בדיחה, זה לא באמת מה שחשבתי..." רונן חייך וקימט חזרה את
הדף ביד.
"לא באמת לא משהו..." ענה לו נדב, ממשיך לדפוק בכדור על הקיר.
פולדו התארגן, שתה משהו, רץ במדרגות את שמונה הקומות למטה ויצא
החוצה. יום קר עם טפטוף קל בירכו אותו, הוא נכנס למכונית
והניע, נסיעה מהירה וחסרת ריכוז הובילה אותו אל הכביש הראשי.
לילה, סביבות שתיים שלוש, חוזרים יד ביד לכיוון הבית. מרחוק
צלילי גיטרה לא מובנים. מתיישבים על המדרכה, עכשיו הצלילים
נשמעים היטב כ'רומאו וג'ולייט' של ה-DIRE STRIGHT, החלפת מבט.
"אני יכולה לעשות משהו ספונטני?" "ברור..." מתקרבת במהירות,
שפתיה נוגעות בשפתיו, כמה שניות, צפצוף חזק! פולדו משך בהגה
חזק ימינה והתחמק מפגיעה ישירה בסובארו אדומה שחלפה בשנייה
מצדו.
"כוכב כבוי באופק דולק, ואור שרק הפריע לי לראות, וענן עשן
שלקח אותנו, להתראות. עיניים חומות..." "תפסיק עם החרא הזה..."
מלמל נדב, ועוד כדור נייר בדרכו הבטוחה לעבר הפח בפינה. "אתה
לא מבין הרבה, זה הרבה יותר מזה, זה לא סתם." זה לא סתם.
פולדו חזר הביתה, העביר יד בשער ופתח את הדלת. "אבל אני רוצה
לבוא..." "את לא יכולה, זה פשוט בלי חברות..." שקט, שוב מבט
מלא בשטות הזו. פתח קטן בשיעור כימייה והיא - "ברור." לובש את
הטוקסידו השחור, אין אף אחד בבית, לוקח את מפתחות המכונית, עוד
מבט למראה בחושך ויוצא. מגיע אליה, זר פרחים סגול, היא כל כך
יפה... מגיעים. כמה שעות. רגעי האפסיות והשקר והטיפשות וזה די
שבור. סתם עוד נשף. פולדו לחץ על כפתור הקומקום ורעש המים
החל... פולדו התיישב ליד הפסנתר, פותח בטקס יראת הכבוד המדומה
את המכסה ומסיר את הבד האדום מהקלידים. הבזק של מסיבת הבריכה
אז בבית אצלו... יותר מדי זמן.
מנגן קצת... יד רצה בביטחון הלא מוצדק הרגיל שלה על הקלידים
ומנגנת מנגינה לא מרשימה במיוחד, כרגיל. "מי אתה חושב שאתה?
אתה כזה אפס..." אם היה משהו ששנא זו הייתה המילה הזו. מרים
מבט מהרצפה, מסיט קצוות שער מקו הראייה. לא תאמיני לאף רגע
ובטח שלא לשנייה הזו.

המשך יבוא.