אפשר להריח את זה באוויר, משהו גדול מתקרב, משהו שישנה את
הכל.
הם היו צמודים זה לזה, לא הייתה צפיפות, גוף אחד, גוש אחד, זז
יחד, רוקד יחד.
מאות בני נוער, כולם מרגישים את זה בעצמות שלהם, בדם שלהם, הלב
דופק בקצב המוזיקה, המוזיקה מנגנת בקצב הרגש והרגש עובד מהירות
המחשבה.
זה מגיע, הם ידעו, זה הזמן שלהם, החופש שלהם מתקרב, חופש
אמיתי.
המוזיקה נפסקה ונשמע צעקה בודדה, לשניה אחת, קול בודד אחד צעק,
צעק את כל מה שהוא החזיק בתוכו כל השנים האלה, צעק את הכליאה,
את הכאב, את הריקנות, את השטחיות, את החינוך, את השנאה, צעק את
הכל.
ההמון הצטרף אליו, צעקתם נשמע בכל מקום, מרעידה את האדמה,
קריאת קרב, צעקה של שינוי.
גוף אחד-לב אחד, הם זרמו אל תוך העיר, רצים ביחד, שרים ביחד
שירה בלי מילים, צועקים, מתופפים, מנפפים בדגלים ובכלי עבודה,
שום דבר לא יכל לעמוד בפניהם.
בעודם רצים אנשים הצטרפו אליהם, אל ריצתם, מאחוריהם שובל של
ילדים וזקנים, אנשים שלא עומדים בקצב המהפכה אבל רוצים להיות
חלק בבריאת העולם החדש.
לב אחד-גוף אחד, בלב העיר הם חיכו להם, אנשי העולם הישן,
חמושים בכלי נשק, יורים והורגים, אבל הם ממשיכים לרוץ, למות
למען מטרתם, גופת אחיהם נשארות מאחור, מסתכלות על נצחון
החופש.
אנשי העולם הישן פחדו, מבט הטירוף בעיני הצעירים בלע אותם,
שיתק אותם, והם ברחו, אל מחוץ לעיר, אל מחוץ לארץ, אל מחוץ
לעצמם, מנסים לשכוח את הזוועות שראו, הם רצחו ילדים, ילדים שכל
מה פשעם היה לרוץ.
התחלנו לטפל בפצועים ובגופות הנרצחים, ופתאום כולם עצרו, הכל
קפא, שתיקה עברה בהם, שתיקה של הבנה, הם הצליחו, זה נגמר.
שמש חדש זורחת על יום חדש, על עולם חדש.
בוקר טוב מהפכה.