אפרת שמש / אהבה עצובה |
כזו אני, מלנכולית.
מחפשת תמיד את הסערה,
ואחר כך מיד- שברון לב
שאינו מרפה.
וכואבת אותי, בעיקר, כל הזמן
מתפתלת מכאביי.
ואתה מביט בי,
וכל כך קרוב-
רחוק
קרוב
רחוק
קרוב
אל החלום
שלי...
נרדם,
נכתם,
נחתם,
נכלם,
תם.
מי אתה, איש שלי?
מה תפקידך בחיי?
עד מתי?
22.12.05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|