חמקת מבין אצבעותיי,
כמו פרפרים משתובבים ברוח,
שעם הזמן כנפיהן נכתשו לאבק והם נפלו לחולות.
צמא לשקט,
צמא לטיפת הגיון,
נאבק באוויר ורק רוצה שוב להיות.
לו רק ידעתי,
לו רק יכולתי לנהוג אחרת,
לו רק יכולתי להשיב את הגלגל,
אבל עכשיו הקירות גבוהים כל-כך,
והפחד גדול כל-כך,
אני צועדת באותו המסלול - באותו מעגל.
ולא רואה סוף,
ולא רואה שמיים,
ולא רואה אור,
ולא רואה אות,
ולא רואה טוב,
ולא רואה רע,
לא רואה,
ולא רוצה לראות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.