דומה לפעמים כי לא היית אלא חלום,
הנע ממקום למקום,
חלפת לידי כמו פיסת חורף רכה,
שנוגעת אך במעט באדמה.

והשבילים הכסופים שהותרת מאחור,
ענני העשן הלבן,
הולכים ונמוגים כמו ילדותי,
אפרורית וחסרת ממשות, לא אמיתית.

צלקות ישנות, לא עוסקים בהן עוד,
ולא מעיזים להביט,
כמו יעיר המבט את החטא משנתו,
ויתן בו כוחות.

רסיסים של עבר, הם תמיד מכאיבים,
פוצעים את הגוף והנפש,
הם נושקים ונושכים, ואז הם בורחים,
עמומים, וקודרים וצחיחים.

לא יודעת אם היית פה,
אולי רק נדמה לי,
אולי רק חלמתי,
אולי לא היה זה אמת.

לא יודעת אם אי פעם ראיתי אותך,
שמעתי אותך,
או חשתי אותך
באמת.