הרגשות שלי כלפיך הולכות וגוברות,
למרות שאתה לא בדיוק גבר החלומות.
זה לא מעציב אותי, אך גם לא משמח.
זה לא בדיוק מה שיוסיף לי עוד חתך.
מנסה להיזכר ממה פחדתי
הרי זה לא כלל בכי.
לא ניסיתי להרשים או להתנצל,
ועכשיו נשארנו רק אני והצל.
הנשמה אומרת משהו והגוף משהו אחר.
אני מבולבלת, אני צורחת אך זה לא עוזר.
לא תמיד יש אור בקצה המנהרה
וגם כשהכל שחור אין שום אזהרה.
תציל אותי! אני נשברת, צורחת ומתעיפת.
נמאס לי לחכות בחושך ורק לראות, לא להרגיש
לא להרגיש שיש מישהו איתי.