מכירים את הבחורות האלו?
מכירים את הבחורות האלו שכשהן עוברות לידך אתה פשוט לא יכול
להפסיק להסתכל עליהן? וכשהן עוברות לידך אתה פשוט לא יכול
לסגור את הפה?
דנה הייתה אחת כזאת, שיער בלונדיני חלק, עיניים ירוקות
מהפנטות, לא גבוהה ולא נמוכה, נראת טוב. אחת כזאת שכל הבנים
בשכבה היו מתים להיות איתה, אחת שכשמנסים לדבר איתה פשוט לא
יכולים להפסיק לגמגם.
אבל היה בה משהו שונה משאר הבחורות האלו, דנה לא יצאה עם השמוק
השכבתי, היא לא הייתה הולכת ישר לתוך זרועותיו של אותם בחורים
ספק מבוקשים. לפי המידע שהיה לי, ולא היה לי כל כך הרבה מידע,
דנה הייתה פנויה, מה שגרם לי לפתח ציפיות רבות, ספק אשליות.
גם החברות שלה היו שונות מאותן בחורות, היא לא הייתה מסתובבת
עם אותן בחורות שחושבות את עצמן מלכות, ושכל העולם צריך
להשתחוות בפניהן. לדנה היו חברות נחמדות, לא מרוכזות בעצמן או
בבגדים ובאיפור שלהן. בנוסף לזה היה לה אופי טוב, היא הייתה
חייכנית, אחת שמוכנה לעזור לכל אחד, נחמדה ואדיבה, היה נראה
כאילו יש הילה סביבה.

חלק מהידידות שלי היו חברות של דנה, מה שלא עזר למנוע את
הסיטואציה שתבוא בעתיד ושבה אני אצטרך להחליף כמה מילים איתה.
והנה, ביום שלישי בהפסקה כשהייתי עם כמה מהחבר'ה שלי, דנה באה
עם הידידות שלי לאזור שבו ישבנו, ברגע שדנה הגיעה הלב שלי
התחיל לפעום כל כך חזק, הייתי בטוח שאם היא תדבר איתי אני
אגמגם ואעשה פדיחות לעצמי. וכמו שכל כך מתאים לה, היא ישר באה
אליי, הסתכלה עליי חייכה, שלחה אליי את היד כדי שאני אלחץ אותה
ואמרה "אני דנה, נעים להכיר, איך קוראים לך?" הייתי בטוח שלא
יצאו לי מילים מהפה, אבל להפתעתי הצלחתי להוציא כמה מילים
ולחייך קצת, ללחוץ לה את היד ולענות לה סוף סוף, "לי קוראים
דניאל, נעים להכיר." היא לחצה לי את היד וחייכה חיוך חולמני
וקוסם, נכלאתי לתוך הקסם שלה, לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה,
פתאום שמתי לב שאני מחזיק לה את היד יותר מדי זמן, ועזבתי את
היד שלה. היא התחילה לדבר איתי ולשאול אותי כל מיני שאלות כמו
"איך בבית ספר?" "אתה מרוצה מהכתה החדשה?" מיד זרמנו בשיחה, כל
האנשים מסביב נעלמו כאילו שהלכתי עם דנה לעולם אחר שרק אני
והיא נמצאים בו.

עבר הרבה זמן מאותה פעם עד שהגעתי שוב למצב שאני ודנה דיברנו
אחד עם השני, בכלל לא הייתי מרבה לדבר איתה, די התביישתי, היא
הייתה חולפת לידי בהפסקות ושנינו הסתכלנו אחד על השני, אבל לא
דיברנו, היה נראה שגם היא ממש רוצה לדבר איתי אבל בכל זאת לא
דיברנו, מדי פעם נופפנו אחד לשני לשלום ולא יותר מזה. פיתחתי
אשליות כלשהן שלי ולדנה יש סיכוי, תיכננתי הרבה מאוד זמן את
הרגע שבו אני אציע לה לצאת איתי או לעשות משהו, בדרך כלל אני
לא מתחיל עם בנות, אבל עם דנה הייתי בטוח שאני אצליח, כי היא
הראתה שהיא רוצה אותי. יום רביעי בהפסקה עזרתי מספיק אומץ,
ניגשתי לדבר איתה, תכננתי לפתח שיחה סתמית ואז בסוף השיחה
להשחיל איזו מילה לגבי יציאה. ניגשתי אליה בחיוך, "היי דנה, מה
נשמע?" "הכל טוב, מה איתך דניאל?" היא ענתה בחיוך מקסים ושובה.
ניהלנו סתם שיחה על העיסוקים שלנו בחיים, התכוונתי לשאול אותה,
ואז משום מקום, בהפתעה מוחלטת היא סיפרה לי שיש לה חבר, "אנחנו
ממש מסתדרים אחד עם השני, טוב לנו ביחד, בלה בלה בלה בלה
בלה..." הפסקתי להקשיב לה וחשבתי לעצמי; למה לעזאזל היא הראתה
לי סימנים שהיא רוצה אותי אם יש לה חבר? למה היא סתם גרמה לי
לפתח אשליות? "דניאל?" היא שאלה ופתאום נזכרתי שאני בכלל לא
מקשיב לה. "בכלל הקשבת לי?" היא שאלה והרגשתי קצת מובך. "כן
בטח, דיברת על החבר שלך וכמה טוב לכם וזה..." עניתי לה. היא
הרימה גבה, ונראה כאילו שהיא לא מאמינה לי, ואז היא עשתה פרצוף
כעוס והלכה.

נשים, לך תבין...