אתה נוסע באוטו לרעננה, לא יודע לאן.
עוצר באיזשהו מקום הומה חניה (אבל הוא קורא לזה חנניה), מעביר
ל"ניוטראל", מרים "האנד בראקס" (עם מבטא מאולץ כזה), משחרר
קלאץ' וברקס, אומר תודה, ועובר לאחורי האוטו.

אז נכנסת בחורה, יפת מראה, כזאת שלא בא לך להפסיק להסתכל עליה,
כמו בסרטים המצויירים שאתה עף על שביל ריח טוב. היא מתניעה את
הרכב, נתקעת עם הקלאץ' בהתחלה, אבל לאט לאט מתיישרת ומתחילה
לנסוע. קצת בעיות פה ושם אבל סך הכל סבבה איתה. אתה יודע לאן
היא נוסעת ורק היא לא.

יש לה שמש בעיניים, והיא מבקשת ממך להוציא את המשקפיים שלה
מהתיק שהיא שמה לידך ממקודם. אתה נותן לה אותן, אומר "בבקשה"
ומחייך חיוך דבילי.  היא מתבאסת מזה שהמשקפיים שלה מלוכלכות,
אתה בא להציע לנגב אותם אבל אתה שותק במקום.
ברקע מתנגן שיר בנאלי של גלגל"צ, היא מתבלבלת עם השם של הזמרת,
אתה מתקן אותה לאלאניס מוריסט.

לקראת הסוף שאתה כבר ממש מזהה את האיזור. אתה מתחנן שהגלגל יצא
מהמקום או שהידית הילוכים תצא מהמקום, לא חשוב מה, העיקר שיקרה
משהו. משהו שיגרום לנסיעה להתארך יותר, בשביל ככה סתם לשבת
מאחורה, לזרוק לפעמים מילה לאוויר, לשתוק ולהתסכל עליה דרך
המראה או על העורף הלבן שלה מאחורה.

זהו, האוטו עצר, מילים אחרונות לפני שאתה הולך, "שלום שלום",
"תודה רבה", יוצא מהאוטו, סוגר את הדלת, מתחיל ללכת לכיוון
הכביש, לא מפסיק לחשוב עלייה ממה שהספקת, אין לך מושג איך
קוראים לה כי הוא כל הזמן קרא לה "חמודה", זה לא אומר לך הרבה.
אתה מקווה לפגוש את אותה נערה שוב, עד אז, אלוהים גדול...